פסק-דין בתיק ת"א 694-08

התובע הוא עיזבונו של המנוח נאיף אסד פדול (" המנוח פדול"), והתביעה היא למתן פסק דין הצהרתי שלפיו עיזבון המנוח זכאי להירשם כבעלים של מקרקעין המצויים בכפר פקיעין וידועים כחלקות 21 ו-42 בגוש 19102 (" המקרקעין" או " החלקות").

הנתבעים הם עיזבונותיהם של המנוחים שלמה (סלים בכור) נקבלי (" המנוח נקבלי") ושמחה נקבלי (" המנוחה נקבלי").

הבעלות בחלקות רשומה כיום בשמו של המנוח נקבלי וטענת התובע, באמצעות פדול פדול  (" פדול") שהוא בנו ויורשו של המנוח פדול, היא כי ביום 1.6.64 נעשתה עסקה שבה מכר המנוח נקבלי את החלקות למנוח פדול, ובגדר העסקה הוא נתן לו ייפוי כוח בלתי חוזר שבו הוא ייפה את כוחו של פאריס אסד סאלח פדול (" מיופה הכוח") לעשות כל פעולה הדרושה לשם העברת הזכויות בחלקות ורישומן בשמו של המנוח פדול.

בתביעה נטען כי הצדדים לעסקה, היינו המנוח פדול והמנוח נקבלי, הלכו לעולמם וכך גם מיופה הכוח, ופסק הדין דרוש על מנת להשלים את העסקה ולרשום את הזכויות בחלקות בשמו של עיזבון המנוח פדול.

כתב התביעה המקורי שהוגש לא נקב בשמות כל יורשיהם של המנוחים נקבלי, ועל רקע טענה שהועלתה בעניין זה מפי באי כוחם של מקצת מן הנתבעים, התרתי את תיקון התביעה באופן שיצוינו בה שמות כל היורשים, ולאחר שכתבי התביעה הומצאו לכל הנתבעים הוגש כתב הגנה על ידי מקצת מהם (היינו הנתבעים 3(1), 3(2), 3(4), 3(5), 4(1), 4(3), 4(6), 4(7), 6(1)-(5) ו-8) (בפסק דין זה:" הנתבעים"). בהתאם לכך, רואים את הנתבעים שלא התגוננו כמי שמסכימים לטענות המפורטות בכתב התביעה, ופסק דין זה מכריע את הדין במחלוקת שבין התובע לנתבעים.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים שהתגוננו את קיומה של עסקת המכר, וטענותיהם העיקריות היו שעסקת המכר לא התקיימה, כי המסמך שעליו מסתמך התובע הוא מזויף, וכי מכל מקום התביעה התיישנה. טענת ההתיישנות הועלתה על ידי הנתבעים כטענת סף בבקשה שהם הגישו (בקשה מס' 4), טענה שדחיתי בהחלטה שניתנה ביום 20.12.09 שבה קבעתי כי אין מקום לדחות את התובענה על הסף וכי יש להוסיף ולברר את התובענה בדרך הרגילה, היינו שמיעת ראיות וטענות שיובאו על ידי הצדדים.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת באי כוח הצדדים והעדים שהובאו מטעמם, אני מחליט לקבל את התביעה ולהצהיר, כמבוקש , כי - בכפוף לתשלום כל המיסים ותשלומי החובה הקשורים בכך - זכאי עיזבון המנוח פדול להירשם כבעלים של החלקות.

הראיות שהובאו מטעמו של התובע היו תצהיריהם של פדול (ת/1), של חוסיין סלמאן מוהנא (" מוהנא") (ת/2), של יוסף סאלח זין ( "סאלח") (ת/3), של סאלח ח'יר (" ח'יר") (ת/4) ושל יוסף סוויד (" סוויד"), וכן חוות דעת מומחה י' מילוא (" מילוא") שעניינה גילם של העצים שניטעו בחלקות.

הראיות שהובאו מטעמם של הנתבעים היו תצהיריהם של נכדו ובתו של המנוח נקבלי, שלמה נקבלי (" שלמה") (נ/1) ורחל שטייגר (" שטייגר")(נ/2) .

בדיון שהתקיים ביום 24.1.12 נשמעו עדויותיהם של המצהירים, למעט זו של סוויד אשר בא כוח התובעים ויתר על עדותו, ושל מילוא, אשר מחמת שגגה לא הוזמן למתן עדות לאותו מועד ולכן נקבע כי שמיעת עדותו תהיה במועד אחר, אלא שסמוך לפני מועד זה הגישו הצדדים הודעה משותפת שבה הם הודיעו שכל צד מוותר, משיקוליו, על שמיעתה של העדות.

כבר בפתח הדברים ייאמר כי מסיבות מובנות המשקל הראייתי שניתן לייחס לעדויות שני הצדדים הוא מועט. מדובר בעסקה שלפי הנטען נעשתה לפני קרוב ליובל שנים ואיש מן הצדדים לה איננו עוד בחיים. כל שיכולים היו העדים, שהובאו על ידי שני הצדדים, להעיד עליו, הן עובדות ונסיבות אשר כשלעצמן אין די בהן לתמוך או לשלול את הטענה העיקרית בדבר קיומה של העסקה. הראיה העיקרית התומכת בקיומה של העסקה ואשר עליה מושתתת התביעה היא ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בידי המנוח נקבלי אשר בחלקו הרלוונטי נאמר כך: " [ו]הואיל ומכרתי שתי החלקות הנ"ל והרכוש הנ"ל למר נאיף אסד סאלח פדול, מכפר פיקיעין וקיבלתי את כל התמורה עבור הרכוש הנ"ל בסך 2800 ל"י (שני אלפים ושמונה מאות לירות ישראליות); והואיל וברצוני להבטיח לקונה ה' נאיף אסד סאלח פדול הנ"ל את רישום הרכוש הנ"ל על שמו ו/או העברת הרכוש על שמו במשרד ספרי האחוזה או/ו בכל מוסד אחר או משרד מוסמך אחר; אי לזאת אני הח"מ שלמה בן ברוך נקיבלי (הידוע גם בשם סלים אברהים בכור נקבלי) ממנה בזה את פאריס אסד סאלח פדול, מכפר פיקעין, להיות בא כוחי חוקי בנדון ולהופיע בשמי ובמקומי בפני משרד ספרי האחוזה, משרד הסדר הקרקעות, משרד האוצר ו/או בפני כל משרד, מוסד או גוף כלשהו לשם רישום על שמו של מר נאיף אסד סאלח פדול הנ"ל, מכפר פיקעין, של הרכוש הנ"ל היינו החלקה 19 בגוש 19102 ששיטחה 3 דונם בערך, לפי התיאור הניתן לעיל והחלקה 40 בגוש 19102 ששטחה 1/2 1 דונם בערך לפי התיאור הניתן לעיל, לחתום בשמי ובמקומי על כל המסמכים, שטרות, ההצהרות, האישורים וכל שאר הנירות הדרושים לשם ביצוע רישום הרכוש הנ"ל או העברת הרכוש הנ"ל על שמו של הקונה מר נאיף אסד סאלח פדול הנ"ל..." (שיבושי הלשון והכתיב במקור, א"ק).

העתק צילומי של ייפוי הכוח צורף כנספח ג' לתצהירו של פדול (ת/1), ובעת חקירתו הנגדית של שלמה שהתקיימה ביום 24.1.12 הוצג המקור של ייפוי הכוח (עמ' 18 לפרוטוקול), ובאותה עת גם אישר בא כוח הנתבעים שיש ברשותו העתק של ייפוי הכוח המקורי שהוצא מגנזך המדינה. חתימתו של המנוח נקבלי על ייפוי הכוח אומתה על ידי הנוטריון הציבורי בחיפה ביום 1.6.64, ובאין ראיה לסתור - והנתבעים לא הביאו ראיה כזו - מהווה ייפוי הכוח תמיכה ראייתית מספיקה לטענת התובע בדבר התקיימותה של עסקת המכר.

הנתבעים טענו אמנם כי העובדה שהתובע לא הציג הסכם מכר אלא רק ייפוי כוח היא תמוהה כשלעצמה, אולם אני סבור שאין בסיס מספיק לטענה זו, שכן כבר נפסק שייפוי כוח בלתי חוזר שניתן בגדר עסקת מכר מקרקעין יכול כשלעצמו לשמש ראיה לקיומה של העסקה (ע"א 3205/00 נאטור נ' יאסין פ"ד נה(4) 145) (" עניין נאטור"). לא למותר להוסיף כי פסק הדין בעניין נאטור ניתן על רקע ייפוי כוח שניתן בגדר עסקת מכר שחלה עליה חובת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (" חוק המקרקעין"),בעוד אשר בענייננו מדובר בעסקת מכר במועד שקדם לחוק המקרקעין, וממילא אין מקום להחמיר עם התובע בכל הנוגע לדרישת הכתב כדי לבסס את קיומה של עסקת המכר על יסוד ייפוי הכוח.

מעבר לעובדת קיומו של ייפוי הכוח טען התובע - ולדעתי הדבר גם הוכח - שמאז שנעשתה עסקת המכר היו המקרקעין בחזקתו של המנוח פדול. העיד על כך פדול, אשר כפי שציינתי אמנם אין משקל ראייתי לעדותו בדבר עצם עשייתה של עסקת המכר, אולם איני רואה סיבה להטיל ספק בעדותו כי המקרקעין היו בחזקתו של אביו, המנוח פדול. בסעיף 13 של תצהירו (ת/1) הוא טען כי מילדותו (הוא נולד בשנת 1958, עמ' 8 לפרוטוקול) עסקו בני המשפחה בעיבוד המקרקעין ובטיפול בעצים שניטעו בהם, ולא מצאתי כי בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח הנתבעים יש כדי להטיל ספק בעדות זו. אכן, בחקירתו הנגדית נתגלו סתירות, כאשר מחד גיסא הוא העיד שאביו, המנוח פדול, עיבד את המקרקעין לאורך שנים, ומאידך גיסא הוא ציין ש" בסוף 2008 הוא התחיל לזרוע את הזיתים" (עמ' 8 לפרוטוקול) (שיבוש הלשון במקור, א"ק), ועוד בסמוך לאחר מכן הוא אמר ש" ב-1980 הוא שתל זיתים בכל החלקות" (עמ' 8, שם).

בסיכום טענותיו ביקש התובע להסביר ולתרץ סתירות אלה בכך שפדול היה נתון בלחץ בעת מתן העדות, והנתבעים מבקשים שאדחה הסבר זה בהיותו בלתי סביר. דעתי נוטה לכך שההסבר שניתן על ידי פדול אכן אינו מניח את הדעת ואינו מתיישב עם הרושם שעלה מעדותו, אלא שאני סבור שאף אם אניח, לטובתם של הנתבעים, כי עדותו של פדול בעניין זה הייתה בלתי מהימנה, אין די בכך כדי להביא למסקנה שטענת התובע בדבר החזקת החלקות מאז עסקת המכר אינה נכונה. ראשית, מפני שלנתבעים אין גרסה עובדתית סותרת, ושנית, וזה החשוב, מפני שיש תמיכה בראיות אחרות לכך שהתובע אכן החזיק בחלקות, והשאלה אם עיבד את החלקות מיום עסקת המכר ממש או ממועד מאוחר יותר אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו.

בתצהירו של מוהנא (ת/2) הוא ציין שמאז רכישת המקרקעין על ידי המנוח פדול הוא עיבד אותם, וכן כי למשך תקופה מסוימת הוא השכיר אותם למועצה המקומית שהשתמשה בהם כמגרש כדורגל לקבוצת הכפר. בחקירתו הנגדית הוא ציין כי העצים ניטעו בשנת 1978 או 1980 או 1989 ולפני כן הייתה אחת החלקות מושכרת למועצה לצורכי מגרש כדורגל (עמ' 10 לפרוטוקול). סאלח העיד כי בשנת 1988 פנה אליו המנוח פדול ורכש ממנו שמונים שתילים של עצי שזיפים (העדות בתצהיר - ת/3 ובחקירה הנגדית - עמ' 11 לפרוטוקול). ח'יר ציין בתצהירו (ת/4) כי היה ראש המועצה המקומית של פקיעין במשך 12 שנה (סעיף 2 לתצהיר), וכעולה מעדותו הוא שימש בתפקיד זה בשתי תקופות, משנת 1978 עד שנת 1986 ואחר כך משנת 1990 ועד 1993 (עמ' 11 לפרוטוקול). לדבריו במהלך שנות השמונים שכרה המועצה המקומית מן המנוח פדול את אחת החלקות על מנת להשתמש בה כמגרש כדורגל (עמ' 12 לפרוטוקול).

על רקע העדויות שהובאו מטעם התובע טוענים הנתבעים כי באלה קיימות סתירות, וכי לא רק שקשה למצוא בעדויות אלה גרסה עובדתית מגובשת, אלא שכמעט בכל עניין שעלה בעדויות התובע ניתן היה למצוא מספר גרסאות. דעתי אינה כדעת הנתבעים ואני סבור שהסתירות, שאכן ניתן למצאן בעדויות התובע, אינן בעלות משמעות כפי שמבקשים הנתבעים לייחס להן, ומכל מקום, אין בהן כדי לערער את המסקנה הלכאורית העולה מייפוי הכוח בדבר קיומה של עסקת המכר.

זו אף זו, גם לנתבעים אין גרסה עובדתית מגובשת שאותה ניתן להעמיד מול גרסת התובע ביחס לזהות המחזיק במקרקעין. מעדויותיהם של שלמה ושל שטייגר עולה כי בדומה לעדויות העדים מצד התובע, אף להם אין כל ידיעה אישית בעניין שעליו נסבה המחלוקת, ומעבר לכך, ולא פחות ערך בחשיבותו, הם גם אינם תושבי הכפר מזה שנים רבות, ואין ביכולתם לציין מידיעה אישית מי החזיק במקרקעין מאז שנעשתה עסקת המכר ועד היום. בתצהירי העדות של שלמה ושל שטייגר (נ/1 ו-נ/2) לא מובאת גרסה עובדתית ישירה בנוגע לעסקת המכר או להחזקת המקרקעין, והעובדות המובאות בתצהיריהם הן בעיקר תיאור רקע ונסיבות של משפחת המנוח נקבלי, העובדה כי הוא ייחס לקרקע חשיבות רבה מבחינה דתית ולאומית, ומשום כך לא מתקבל על הדעת שהוא אכן מכר את המקרקעין למנוח פדול, וכן עובדות שניתן להסיקן מן המסמכים ואשר שלמה ושטייגר מבקשים להראות על סמכם כי ייפוי הכוח איננו אמיתי (למשל, האופן שבו נכתב שמו של המנוח נקבלי בייפוי הכוח, חתימתו על ייפוי הכוח ועוד). בחקירתו הנגדית של שלמה הוא אישר כי העובדות הנוגעות לחלקות שעליהן הצהיר נמסרו לו מפי אחרים (עמ' 16 לפרוטוקול), ודברים דומים נאמרו גם על ידי שטייגר. מטעם זה לא ניתן לייחס לעדויותיהם של שלמה ושל שטייגר משקל ראייתי עודף על זה שניתן לתת לעדויות שמטעם התובע, וכפי שציינתי לעיל, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, לא ניתן לתת לעדויות שני הצדדים משקל ראייתי רב וההכרעה, לכן, מבוססת על עובדת קיומו של ייפוי הכוח אשר אמיתותו לא נסתרה ועל המסקנה שיש להסיק מכך. לא למותר לציין כי הן בכתב ההגנה והן בתצהירי העדות מטעמם טענו הנתבעים שייפוי הכוח מזויף, אלא שהוכחת טענה כזו מצריכה, לכל הפחות, תמיכה בחוות דעת של מומחה, ומשלא הובאה כזו לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבעים, ואני דוחה אותה.

כפי שציינתי לעיל, ייפוי הכוח מהווה ראיה לכאורה בדבר קיומה של עסקת המכר ובאין עילה המצדיקה שלא לעשות כן, יש לפסוק לטובת התובע ולהורות על אכיפתה של העסקה.